רדיו   אחר

​

​

בחזרה לעתיד – האודיו מכה שנית

או: וידאו קאסט – האם לשלב מצלמה בפודקאסט שלכם?

 

המאמר מחולק לשני חלקים: הרקע להבנה והתכל'ס.

אם אין לכם כח להעמיק - דלגו לתכל'ס...

 

רקע

לא כמו כולם

נתחיל בהבנה שהולדתו של הפודקאסט שברה מוסכמות טכנולוגיות.

בהיסטוריה המקובלת של התפתחות טכנולוגית, היתה זאת תקופת הטקסט שהפכה את השפה הדבורה לדבר נצחי. ברגע שהופיעו הספרים, היה ניתן להעביר מסרים רחוק יותר, בתפוצה רחבה יותר ושישארו לשנים ארוכות מאוד (עד שהספר נזרק לפח או למיחזור).

איתו צמח העיתון שהיה מעודכן יותר והיה כלי תקשורת נגיש אבל באופן חלקי. היו קבוצות גדולות באוכלוסיה שלא ידעו לקרוא ולכן המהפכה הבאה הייתה חשובה יותר לעולם האנושי, כזאת שהגיעה לכל פינה בעולם גם למקומות חלשים.

השלב הזה היה האודיו. הנצחת השפה בצורות שונות כמו: סלילים, תקליטים, קלטות ובמקביל הרדיו. התפוצה הייתה מהירה יותר והיוותה מהפך ענק שחי הרבה שנים כבלעדי באספקת מידע וידע במהירות ובעדכניות ולחלקים גדולים יותר בעולם.

כשנולדה הטלוויזיה, שהביאה את עולם התמונות לסלון של כל בית, היא כבר כבשה את הפיסגה במהירות. היא נתנה מענה למי שלא יכול היה לקרוא והוסיפה עניין של ויז'ואל.

אלא שעם השנים התברר לכולם שהמדיום הטלוויזיוני נועל את הצופה בכל חושיו ויוצר מצב של "בטטת כורסה".

לאורך עשרות שנים נוצרו אנשים שמצאו במסך את המענה להתרוקנות מחשבתית ובריחה מהמציאות (אסקפיזם).

כלומר, הטכנולוגיה בנתה טקסט שעבר לאודיו שעבר לוידאו.

 

התכנסות המדיה

כשנולד האינטרנט ואיתו הסמארטפון החלה התקשורת להתכנס. לא הייתה יותר טלוויזיה כטלוויזיה, לא רדיו כרדיו, לא טקסט כטקסט אלא עירבוביה של הכל מהכל. האינטרנט איפשר לאחד פלטפורמות שהיו בעבר אחים רחוקים וקנאים לעצמם וכעת הפכו להיות גוף אחד.

בדרך קרה הדבר הבא: אנשים שכתבו בעבר למגירה החלו לכתוב בלוגים. כלומר, חזרנו אחורה בזמן. קפצנו אלפי שנים אחורה לתקופת הטקסט.

כשנוצרה התפתחות היה צריך להגיע השלב השני של אודיו, אבל קרה שהטכנולוגיה וצרכניה דילגו עליו והחלו להופיע הוולוגים – בלוגים בווידאו. היוטיוב שנתן דחיפה לוולוגים ולנראות הויזואלית הכריע את התהליך הטכנולוגי ונראה שהאודיו כבר לא רלוונטי בעולם הזה.

​

האודיו - קם כמו עוף החול

כשכולם שקועים בנראות ואיש לא חושב על קול בלבד, החלו לצוץ אודיובלוגים. שתי סיבות הביאו אותם לעולם הזה: חוסר רצון להצטלם ולהשקיע בנראות אלא בתוכן וגם הזמינות, קלות ההפעלה והעלות הזולה של אודיו.

מצד הצרכנים נולד עולם חדש – עולם שבו לא צריך להשבית את הפעילות היומיומית ו"לנעול" את כל חושינו כדי לקבל מידע וידע אלא להעזר במדיום אגבי (כלי שניתן לצרוך דרך אגב, תוך כדי פעילות).

בתחרות המטורפת על תשומת הלב שלנו בכל דקה, בין תקשורת מוסדית של גופים גדולים (עיתונות, עיתונות מקוונת, רדיו, טלוויזיה רב ערוצית, יוטיוב, פייסבוק...) לבין ערוצים אישיים (אימייל, וואצאפ, פייסבוק, אינסטגרם..) ועל הדרך לחיות את חיינו ולעבוד את עבודתנו, רובם ככולם "מקלקלים" שיגרה. אנחנו צריכים לעצור את העולם כדי להיות עם המדיום שקורא לי. כשאני איתו אין לי ערוצים פנימיים פתוחים כי כל תשומת הלב מופנת אליו.

רק מדיום קולי יכול ללוות אותנו בלי לפגוע במהלך היום או לפחות להקטין את השיבוש של השיגרה.

במדיום הקולי ניתן למנות את הפרטים הישנים מסוג תקליטים, תקליטורים (דיסק אודיו) שאיבדו את הכח שלהם בגלל הזמינות, המבחר והעלות. יחד איתם היה לנו מדיום חינמי וזמין, האבא והאמא של הפודקאסט: הרדיו. אלא שבמדיום הזה הגישה למידע ולידע היא לינארית. אומנם יש לי אפשרות לבחור להקשיב לערוץ (לתחנה) אבל כעת אחרים בוחרים בשבילי. את הזמן, את התוכן, את המוסיקה, את המרואיינים והשאלות וכו. מצד היצרן של התוכן נפרצה פה פירצה מהפכנית: כולנו יכולים להיות תחנת רדיו ! לא חייבים אולפנים וצוותים ועלויות מטורפות.

​

האח הקטן

כשנוצרו הפודקאסטים הראשונים היו אלו העתקים של תוכניות רדיו. בפורמטים, בזמנים (שפה של 60 דקות תוכנית) וחלקם היו תוכניות רדיו שחיפשו את הדרך להנציח את עצמם כדי לפצות על הפער הטכנולוגי של הרדיו שמה שמשודר כעת – לא יחזור שוב. היו אלו תוכניות ROD = Radio On Demand

​

אז מה גרם להתפרצות ולשיטפון של המדיום החדש/ישן? מה קרה שפודקאסט הפך להיות הדבר הבא?

​

מצד ה"יצרן":

1. נגישות – ציוד זול יחסית לשם הקלטה והפצה

2. פשטות – לא נדרש ידע רב ומורכב

3. ישירות – דילוג על מתווכים, אולפנים ועורכים שישנו את מה שאתם רוצים להגיד

4. חוסר תמונה – השקעה מקסימלית בתוכן ובדרך ההעברה בלי להוסיף רובד ויזואלי שדורש חשיבה ואמצעים אחרים

5. יכולת הרחבה – אין הגבלה לאורך ואין עלות לתוספת מידע ולכן הפודקאסט יסתיים כשאחליט שהוא צריך להסתיים ולא כי הוא חייב או שזה עולה לכם יותר.

​

מצד ה"צרכן":

1. זמינות – המאזין לא תלוי יותר ב"מתי משודרת התוכנית". זהו עולם ה AOD = audio on demand אני יכול לשמוע מה שארצה, בזמן שארצה, לעצור במהלך ההאזנה ולהמשיך בזמן אחר

2. אורך – פודקאסטים באורכים שונים יכולים להתאים לנו בזמנים של מהלך היום. בפקק, בדרך לעבודה, בהמתנה לאוטובוס

3. נגישות – כל אחד יכול לצרוך

4. מגוון – אפשרויות בלתי נגמרות לבחירה והקשבה לאלפי תכנים ממוקדים בגישה ישירה

5. מדיום אגבי – עובד על השמיעה בלבד ומאפשר המשך שגרה ללא נעילת החושים

6. מדיום קל – במושגים של משקל המידע המועבר ברשת בזמן צריכה, הפודקאסט הוא "קל" ולא דורש תעבורה כבדה שיכולה להיתקע

​

אז מה היה לנו שם?

בעבר היה מהלך טכנולוגי של טקסט (ספר) שעבר לאודיו (רדיו) שעבר לוידאו.

בהווה היה טקסט (בלוגרים) שעבר לוידאו (וולוגרים) וכעת יש "חזרה לעתיד"

והאודיו פורח מחדש (אודיובלוג, פודקאסטים).

אז למה אומרים שפודקאסט עם וידאו הוא הדבר הבא?

 

עכשיו תכלס!

אחרי הרקע, בואו נבדוק אם הכנסת מצלמה לפודקאסט שלכם ראויה.

מה יכולות להיות הסיבות לשלב תמונה חיה בפודקאסט שלכם?

​

סיבות תוכניות:

1. אתם אוהבים את עצמכם מאוד – כדאי שכולם יראו אתכם

2. יש לכם אורחים מיוחדים שאנשים ירצו לראות

​

סיבות טכניות:

 

1. פלטפורמות של וידאו נותנות תחושת חיות בשידור חי עם אפשרות להפוך לשידור אינטרקטיבי עם המאזינים שיגיבו ואתם תגיבו להם. יוצר טראפיק שנראה לעין

2. ערוצי הפצת הוידאו מגיעים ליותר אנשים גם בחי וגם בחיפוש בדיעבד 

​

        אז למה לא בעצם?

​

1. כי תוצר אודיו משאיר אותנו במחשבה על תוכן. תוצר וידאו מחייב חשיבה על העין הצופה: מה הם רואים כשאנחנו מדברים? רק אנשים מדברים? כמה זה מחזיק? מה מעניין בלראות שני "ראשים מדברים"?

2. השפה - האם השפה שנשתמש בה לאודיו עוברת וידאו? כן. האם השפה שנדבר לצופי הוידאו עובר אודיו? לא!!! המאזינים יקבלו שידור אודיו שמדבר לעיניים ולא עובר את האוזן.

3. עוד ציוד, עוד עלויות, עוד עניינים טכניים שאולי יכריחו אתכם להיעזר בצוות או אנשים טכניים נוספים, מה שמוציא את השליטה בתוצר הסופי מהידיים שלכם.

4. התוכנית הופכת להיות טלוויזיה נחותה באמצעים נחותים. לא תוכלו להפיק שידור מקצועי ברמה גבוהה ובתדירות כמו הפקת פודקאסט אודיו. מה הסיבה לצפות בשידור חובבני?

5. התוספת הקטנה של מצלמות תעביר את ליבת העשייה לוידאו. כדי לעניין, לבלוט, להרשים, אתם תעברו למצב של הקלטות מוקדמות והרבה עריכת וידאו – אתם תשקעו באריזה ולא בתוכן.

6. מעבר לכל – הקול זה הכל. אנחנו פונים לנישת האזנה שנגישה יותר, נוחה יותר, זמינה יותר ואגבית (מאפשרת להמשיך את שגרת היום בלי לנעול אותנו למדיום). אנחנו משדרים לנהגי הפקקים, להולכים הליכות ולרצים, למנקי הבית וכו'. כל תוספת ויזואלית תבטל את העדיפות הזאת.

​

אם אחרי כל זה אתם עדיין מרגישים שמצלמות יעשו את ההבדל?

תכניסו אותן לאולפן רק שימו לכם שלט ענק מול העיניים: אני לא טלוויזיה! להתעלם מהמצלמה!

​